חדשות לבקרים שאנחנו שומעים אודות מחאת הרופאים המתמחים לתורנויות ה- 26 שעות.
בצדק, אף אחד לא רוצה להגיע לבית החולים ולהיבדק ע"י רופא שנמצא בשעה ה- 25 של התורנות שלו, והאמת גם לא בשעה ה- 18. כפי שהמתמחים טוענים ואכן סביר שיקרה, הסיכוי לטעויות עולה אקספוננציאלית, הן בתוך בית החולים וחלילה אפילו בנהיגה חזרה הביתה.
הוויכוח המתמשך בין הצדדים בסוגיה זו, נובע מחשש של משרד הבריאות שמא צמצום שעות התורנות יפגע משמעותית בתהליך הכשרתו של הרופא הטרי ובסופו של דבר בירידה במקצועיות שלו.
ברוב המדינות המפותחות, מצאו את נקודות האיזון בין צרכי ההכשרה לבין יכולת התפקוד של המתמחה והגבילו את המשמרת עד 18 שעות.
מניסיון שצברתי במגוון פרויקטים במגזר הרפואי בישראל שבמסגרתם גם נחשפתי לשיטות העבודה בארה"ב, אני יודע לשים את האצבע על הבעיה המרכזית.
אם בודקים לעומק את ניצולת הרופא במשמרת בישראל, מגלים באופן מפתיע, שאחוז לא מבוטל מהזמן שלו מושקע בהליכים בירוקרטיים ואדמיניסטרטיביים ששואבים ממנו זמן רופא יקר, והאמת שגם לא לצורך.
להבדיל מארה"ב, שהשכילו בין היתר להרחיב את סמכויות תפקיד לאח הסיעודי, המתמחה נדרש להשקיע זמן יקר ברישום ותיעוד ידני של הביקור, לחכות את הזמן ההתארגנות של המטופל, לרשום מרשמים וכיוצ"ב. עובדה זו באה לידי ביטוי בעוד הרבה ארגונים, ולאו דווקא בתחום הבריאות, שנוטים להעמיס משימות "בק אופיס" לעובדים שהזמן שלהם הכי יקר לארגון (לאו דווקא במונחים של כסף)
להערכתי, אם בישראל יפנו את הרופאים הטריים מפעילויות אדמיניסטרטיביות מיותרות, יוגדל באופן משמעותי זמן הרפואה המקצועי והכשרתם לא תיפגע עם צמצום שעות המשמרת. דרך אגב, הנושא רלוונטי גם לרופאים המומחים, אם אנחנו חפצים לקצר משמעותית את התורים הארוכים שאנחנו ממתינים כיום.
